ואז, ברגע של בהירות

״״ואז, ברגע של בהירות, ראיתי את הכול כלֹא אישי, כגורמים מנטליים שפשוט פועלים את פעולתם.״ 

מתוך ״מיינדפולנס: מדריך מעשי להתעוררות״ מאת ג'וזף גולדסטין

חשבו על המהפיכה השלטונית הבאה: אין בתוכנו ריבונות, אין קול סמכותי פנימי שמייצג אותנו יותר משאר הקולות. יש רק אורחים, ״גורמים מנטליים שפשוט פועלים את פעולתם״. כמה חופש יש מהעריצות של העצמי. חופש לבחור להגיד, לא תודה. אני בוחר אחרת.

מול עצמנו ומול אחרים, כך גם בתוך קשרים, יש חופש להשתחרר מהגורמים שפשוט פועלים את פעולתם. תחושת הכעס על הכלים שלא נשטפו. על פחי הזבל שלא רוקנו. על השתיקה הארוכה. על הכתישה הבלתי פוסקת. אוסף של אירועי יום יום שמוציאים אותנו משיווי משקל, מפרים את הוויסות העדין של חיים נטולי דאגות. כל אלו אורחים. חלקם מייסרים אותנו, חלקם משמחים אותנו, חלקם מדירים שינה מעינינו וחלקם משקיעים אותנו בשינה ועייפות.

וכפי שבאו, ככה ילכו. ואז מחנק הופך למרחב נשימה. בדידות הופכת לקרבה. לא מתוך אמונה שיש אמת גבוהה יותר, שטוב יותר כך או אחרת. אלא מתוך חופש להקשיב לכל הקולות הפנימיים, ש(פשוט) פועלים את פעולתם. לא יותר מזה. ואף אחד מהם נכון או אמיתי יותר מהאחר. כולם באים והולכים, ואנחנו רק צופים במחזוריות הזו, של גאות ושפל. 

כל מה שצריך, זו מהפיכה שלטונית, ולו לזמן מה. שתאפשר לנו להשתחרר מהעריצות של העצמי.

וגם אצל האחר, יש חלום על שחרור מעריצות. חלום להמציא את הקשר מחדש. אולי אחד מבני הזוג מחובר לחלום הזה ביתר שאת, אולי זה הצד שיזם את הטיפול הזוגי. המטפל הוא מי שמאפשר לחלום הזה להתקיים בחדר הטיפולים מבלי שציניות, כעס, שחיקה, שתיקה, ייאוש ועייפות יבריחו אותו. לפני שבני הזוג התנסו בפירות ההפיכה השלטונית.

כמה שלווה, שקט ופיוס יש במקום בו אנו רואים את הדברים להוויתם: כגורמים ש(פשוט) פועלים את פעולתם. כקולות מהעבר, פצעי ילדות שמסרבים להירפא. היסטוריה משפחתית שמתעקשת להשתחזר שוב ושוב. 

כל מה שצריך, זו מהפיכה שלטונית, ולו לזמן מה. שתאפשר לנו להשתחרר מהעריצות של העצמי.

Photo by Abhishek Koli on Unsplash