איש א: מה שלומך?
אישה ב: הכל טוב
איש א: הכל טוב?
אישה ב: הכל טוב
איש א: יופי
אישה ב: יופי?
איש א: יופי טופי
אישה ב: ובכל זאת? מה זה יופי בשבילך?
איש א: יופי זה כשכלום לא חסר, לא צריך לשנות דבר בתמונה, אפילו לא קו אחד. ככה אני מרגיש
אישה ב: יש דבר כזה? תמיד אפשר להוסיף או להפחית, לא?
איש א: זה אולי קצת קיטש׳י מצידי, אבל לדעתי יש דבר כזה, הכל יופי. אנחנו, למשל
אישה ב: אתה אומר שאנחנו תמונה מושלמת? לא חסר לנו כלום?
איש א: אני אומר שאנחנו יפים כמו שאנחנו, עם כל מה שיש ואין
אישה ב: זה נשמע לגמרי כמו אהבה קיטש׳ית…
איש א: זה קיטש׳ רק אם לא רואים את הפגמים, אם מנסים לדמיין אותם מחוץ לתמונה
אישה ב: אוקיי, על זה אני יכולה להסכים. יש משהו שאנחנו מסרבים לראות?
איש א: יש המון דברים שאנחנו מעדיפים לא לראות, אבל הם שם
אישה ב: כמו מה?
איש א: חייבים לדבר על זה?
אישה ב: חייבים.
איש א: גם אם זה ישבור את התמונה היפה שציירתי לי בראש?
אישה ב: בעיקר אם זה ישבור את התמונה היפה שציירת לך בראש
איש א: אני אוהב אותך
אישה ב: לעולמים? בלי תנאים?
איש א: אני אוהב אותך.
