משל על שני חיצים

אדם מתהלך בלב יער. לפתע חץ ננעץ עמוק בבשרו. במקום לטפל בפצע, הוא עסוק בשאלה – מי ירה את החץ? כיצד אנקום בו? כיצד אגן על עצמי בעתיד? 

אלו שאלות מצוינות, אך הן באות עם תג מחיר. יסורים, חרדה ומתח. המחיר הזה הוא החץ השני. הבודהה יאמר – כל עוד אנחנו עסוקים בחץ השני, קשה לרפא את הפגיעה של החץ הראשון. מיקוד הקשב ביורה של החץ לא משנה את הכאב שמתלווה לדקירה.

ישנם אנשים שידמיינו עולם נטול חיצים. יכחישו את עובדת קיומם של חיצים. ישנם אנשים שיפעלו כמיטב יכולתם לנטרל את תופעת החיצים. 

למשל, חץ הבגידה. איך אפשר למנוע את כאבו? בת זוג יכולה לכלוא את בן זוגה, להסתירו מהעולם. היא יכולה לבלוש אחריו, לבקש גישה לסיסמאות. היא יכולה לבחור להחליף אותו מספיק מהר לפני שילמד לדרוך את הקשת.  

במקרה הזה, החץ השני, חץ הימנעות וחשדנות, מונע את פגיעת החץ הראשון, במחיר. 

משל החץ ממחיש עקרון פסיכולוגי יסודי: אין לנו תמיד שליטה על מה שקורה, אבל יש לנו יכולת לבחור איך להגיב למציאות. ועוד תובנה – זו המציאות הפנימית שמחוללת את מרבית הכאב. 

אבל – תצעק האישה הנבגדת – אם אעלים עין, אם לא אוציא מחוץ לחוק שימוש בקשתות, איך אוכל להיות בטוחה בעולם הזה? 

וכאן התשובה נהיית מעניינת בעיני. אפשר לשאול – מי ספגה את החץ? איזה חלק בנפשה של הנבגדת ספג את החץ? האם זה חלק בעצמי ששואב את ערכו מקיום הקשר? האם זה חלק בעצמי שחש עלבון והשפלה? האם זה חלק בעצמי שפוחד משינוי?  

ולשאלה המשחררת – מדוע היא נאחזת בחלק עצמי זה? האם הוא חיוני? 

האם בנינו תחושת עצמי משוקפת שבה ערכינו נגזר מאהבתו של בן הזוג? וכעת כשאינו חפץ ביקרנו, ערכנו ירד? ואם האמון בבן הזוג נשבר, מדוע עלינו לאבד אמון באמון? מדוע האמון שלך בעצמך צריך להישבר? 

זו אולי שאלה מייסרת, ויש יאמרו – נאיבית – כאשר נמצאים בלב הסערה הרגשית. 

אך הבודהה, כדרכו, מעיז להציע את הבלתי נתפס על הדעת – אנחנו יכולים לבחור מה לחשוב. אין לנו שיריון מפני החץ הראשון, אבל אנחנו יכולים לארגן את התודעה כך שתהיה עמידה לחץ השני.